לקבלת השרות יש למלא את הטופס
כינונם של נישואים אזרחיים עדיין נראה רחוק מן האופק. המילה "נישואים" בהקשר אזרחי חילוני עדיין מעוררת צמרמורת בקרב האוכלוסייה הדתית החרדית והמסורתית במדינה ולכן הסיכוי להעביר בחוק הנהגה של נישואים אזרחיים הנה בגדר חזון אוטופי בלבד. וכך, בישראל של שנת 2012 נפגעת זכותם של מאות אלפי תושבים ישראליים להינשא בארצם כרצונם. הללו נאלצים להסתפק בנישואים בחו"ל או בוויתור על נישואים בכלל וחיים כידועים בציבור. נכון לשנת 2022 נישאו 6,894 זוגות מחוץ לישראל כאשר לפחות אחד מבני הזוג היה תושב ישראלי. וזהו רק קצה הקרחון.
רבים מתושבי ישראל אינם יכולים להינשא כרצונם. הנישואים היחידים המוכרים בישראל הם נישואים דתיים אורתודוקסיים. המצב הוא אבסורדי מכיוון שרוב רובם של יהודי העולם כיום נמנים עם הזרם הרפורמי והקונסרבטיבי. המצב החוקי התקף כיום מביא לכך שהממסד מכיר בנישואים רפורמיים (כך לצרכי חוק השבות) ובלבד והתקיימו בחוץ לארץ- רחוק מו העין.
פסולי חיתון על פי ההלכה היהודית אף הם אינם יכולים להינשא, לא בארץ, לא ברבנות. זוגות שאינם חפצים במיסוד דתי של הקשר אינם יכולים להינשא וכך גם זוגות מעורבים שרק אחד מהם הוא יהודי (שלא יינשאו חלילה ב"בית ספרנו"!!). זוגות חד מיניים, נאלצים להסתפק מלכתחילה בנישואים בחו"ל או בהכרה כידועים בציבור. לנוכח הצורך ההולך וגדל בכינונם של נישואים אזרחיים לאור העלייה הגדולה מארצות חבר העמים, ההגירה לישראל, וההכרה הגוברת בזכויותיהם של בני זוג מאותו המין הועלתה הצעה לפיה בני זוג המבקשים שלא להינשא בדרך דתית יוכלו לעגן את נישואיהם דרך מרשם אזרחי שיכונה מרשם הזוגיות. על פי הצעת החוק המקורית בני זוג שיבקשו לחיות חיים משותפים עם משמעות משפטית מבלי שנישאו יוכלו להירשם אצל רשם הזוגיות כבני זוג.
הצעת החוק המקורית באשר לכינונו של מרשם הזוגיות מבית מדרשם של פרופ' שחר ליפשיץ ופרופ' פנחס שיפמן איפשרה לכל מי שחפץ לכך במגבלות גיל ובמגבלות סטטוס (כך למשל אדם נשוי לא יוכל להירשם במרשם הזוגיות כ"בן זוג") להירשם במרשם. הצעת החוק המקורית הייתה אמורה לספק פתרון אמיתי לכל אלה שאינם חפצים או אינם מסוגלים להתחתן בנישואים דתיים בישראל, ולהקנות להם את הזכות שנראית לכאורה ברורה ומובנת מאליה.
בפועל, הצעתו המקורית הנ"ל של פרופ' שחר ליפשיץ וכן הצעות חוק נוספות בנוגע למרשם הזוגיות אותן יזם משרד המשפטים לא התקבלו. לאחר דיונים רבים בכנסת התקבל נוסח "חלבי" ומרגיז של ההצעה המקורית. ההצעה שהתקבלה והפכה לחוק מספקת פתרון חלקי ביותר לבעיה ומקפחת אוכלוסייה ספציפית, שרק אליה החוק מתייחס – אוכלוסיית חסרי הדת. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2010 היו בישראל כ-288,400 איש המסווגים כחסרי דת.
חוק ברית הזוגיות לחסרי דת- תש"ע-2010 מסדיר את עניינם של בני זוג חסרי דת אך ורק כאשר שני בני הזוג הנם חסרי דת. וכך, החוק שהתקבל משמר את המצב הקיים ואינו גורע כהוא זה בסמכותם של בתי הדין הדתיים. זו כנראה הסיבה שהחוק בנוסחו הסופי עבר ללא תקלות מיוחדות.
אז מהי ברית הזוגיות? החוק מגדיר את ברית הזוגיות כ"הסכם בין זוג לחיות יחד ולקיים חיי משפחה ומשק בית משותף". החוק מתייחס אך ורק ל"בני זוג"- איש ואישה על פי הגדרת החוק ובכך מתנער מזוגות חד מיניים. החוק מסדיר את מרשם הזוגיות אך ורק לזוגות תושבי ישראל הרשומים כחסרי דת במרשם האוכלוסין שהתגוררו בישראל במשך תקופה של שלוש שנים מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה; שעברו את גיל 18, אינם נשואים, ואינם מקיימים קרבת משפחה ראשונה.
השאלה הראשונה שנשאלת היא איך אפשר לזכות ל"מעמד הנכסף" של "חסר דת" על פי החוק? החוק מגדיר "חסר דת" כ"מי שאינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן העדה הנוצרית…" אז איך בעצם נקבעת דתו של אדם לעניין המרשם? חוק מרשם האוכלוסין מחייב את משרד הפנים לרשום פרטים בסעיף הדת או הלאום בהתבסס על "תעודה ציבורית". כאשר מדובר בענייני דת "תעודה ציבורית" שכזו מונפקת ע"י בית הדין הדתי המוסמך. עולים רבים מחבר העמים אשר הגיעו לישראל נרשמו כחסרי דת.
אך מי מוסמך לקבוע כי אדם הוא "חסר דת"? התשובה היא בית המשפט המחוזי. מאחר וחוק מרשם האוכלוסין אינו קובע מי הרשות המוסמכת להנפיק "תעודה "ציבורית" נקבע כי בית המשפט האזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי לפיו המבקש הוא "חסר דת". גם אם המבקש הוא בן דת מוכרת על פי אמות המידה ההלכתיות – יש לקבוע כי זכותו לחופש מדת גוברת.
כל שעל המבקש לעשות הוא להגיש בקשה מתאימה. על בית המשפט להתרשם מתום ליבו של המבקש. כך נקבע בפסק הדין קניוק (ה"פ 25477-05-11) "בפנינו דרישה לחופש מדת כהגדרה עצמית לצורך המרשם (שהרי חופש הפולחן נתון לתובע באין מפריע). החופש מדת הינו חופש הנגזר מכבוד האדם, המוגן בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. לפיכך, בהינתן לקונה בחוק, זכות היסוד, תכריע ותטה את הכף לטובת התובע, בבואו להגשים את הגדרתו העצמית גם במרשם" וכן "בכגון דא אין להטיל על המבקש נטל מלבד הבאת בקשתו בפני בית המשפט".
לאחר מתן פסק דין קניוק, הוגשה עתירה לבג"צ (אף היא ע"י הסופר והעיתונאי יורם קניוק) ובה נטען כי אין לחייב כל אדם החפץ במעמד של "חסר דת" לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לפסק דין הצהרתי- מהלך הדורש זמן וכסף וכי יש להסתפק ב"תעודה ציבורית" ברמה של תצהיר שיגיש המבקש למשרד הפנים. בג"צ דחה את העתירה, בקבעו כי העתירה היא כללית.
חשוב לציין כי על פי לשונו המפורשת של חוק ברית הזוגיות הסמכות לקבוע את מעמדו של אדם כ"חסר דת" אינה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. כלומר יש לפנות בבקשה להכרה כ"חסר דת" לבית המשפט המחוזי בלבד.
כלומר, כל מה שנדרש כדי להירשם כ"חסר דת" הוא פסק דין הצהרתי של בית המשפט המחוזי. מי שרשום כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין יכול להירשם כ"בן זוג" במרשם הזוגיות. יוצא, שמי שאינו רוצה להינשא ברבנות פתוחה בפניו הדרך להצהיר על עצמו כ"חסר דת" ולצעוד במסלול "ברית הזוגיות". ואמנם חוק ברית הזוג כי העתק מכל בקשה לרישום יועבר לבתי הדין הדתיים, הרשאים להתנגד לרישום מהטעם שהמבקשים אינם "חסרי דת". עם זאת קיים ספק כי בית המשפט לענייני משפחה המוסמך לדון בכל הנוגע לחוק יקבל את ההתנגדות של בית הדין הדתי לאור העובדה שהרישום כ"חסר דת" נעשה מכוח פסק דין הצהרתי שניתן ע"י בית משפט אזרחי.
השלב הראשון- הגשת הבקשה והאסמכתאות: על בני זוג המבקשים להירשם להגיש בקשה לרשם הזוגיות בצירוף תצהיר ובצירוף מסמכים כי אכן הם מקיימים את התנאים אותם מציב החוק (רשומים כחסרי דת, תושבי ישראל וכו') במידה ואכן בני הזוג עונים לקריטריונים עוברים לשלב השני.
השלב השני- שלב ההתנגדויות: בשלב זה רשם הזוגיות יפרסם הודעה לציבור על הגשת הבקשה לרישום ויעביר העתק מן הבקשה לכל ראש בית דין דתי. התנגדות הציבור- כל אדם רשאי להתנגד לרישום מן הסיבה שלא התקיימו כל התנאים הנדרשים תוך 30 יום מיום שההודעה פורסמה. הרשם ימסור את ההתנגדות לבני הזוג והם רשאים להגיב עליה. אם עילת ההתנגדות היא היותו של אדם שייך לדת המוכרת בישראל (יהודי, מוסלמי, דרוזי, נוצרי) על הרשם להעביר את ההתנגדות לראש בית הדין הדתי הרלוונטי.
הרשם יבחן את ההתנגדות ויחליט אם לדחותה או לקבלה. רשם הזוגיות ידחה את הבקשה אם לא מתקיימים כל התנאים. התנגדות בית הדין הדתי-לאחר שהועבר העתק מן הבקשה לראש בית הדין הדתי הרי שבמקרה וראש בית דין דתי סבר כי אחד מבני הזוג אכן משתייך לדת מוכרת או התעורר אצלו ספק באשר להשתייכות הדתית של אחד מבני הזוג , ימסור את העניין להכרעת בית הדין הדתי ויודיע על כך לרשם הזוגיות בתוך 60 ימים מיום קבלת העתק הבקשה. אם הודעה שכזו התקבלה – הרי שבמצב כזה ישהה רשם הזוגיות את החלטתו בבקשה של בני הזוג שהוגשה. על בית הדין לתת הזדמנות לבן הזוג שעניינו נדון בבית הדין לטעון את טענותיו. לאחר שניתנה זכות הטיעון יחליט בית הדין אם להתנגד לבקשה להירשם בשל כך שאותו אדם משתייך לדת מוכרת או שקיים ספק כזה.
במידה וראש בית הדין הדתי מתנגד לרישום עליו להודיע על החלטתו מיד. לראש בית הדין הדתי מוקצים כשלושה חודשים להודיע על החלטתו לרשם הזוגיות- ולא יראוהו כמסכים לרישום.
השלב השלישי- שלב האישור והחתימה: במידה ואכן כל התנאים הקבועים בחוק מתקיימים יזמן אליו רשם הזוגיות את שני בני הזוג. הרשם יסביר להם את משמעות ברית הזוגיות ואילו בני הזוג יצהירו כי אכן מתקיימים בהם כל התנאים וכי הם אכן מסכימים לבוא בברית הזוגיות. לאחר מכן, יחתמו בני הזוג בפני הרשם על ברית הזוגיות ורשם הזוגיות יאמת את ההסכם בחתימתו. רשם הזוגיות ירשום במרשם הזוגיות את הפרטים של בני הזוג כאשר העתק מן הרישום יועבר לזוג וכן לפקיד הרישום.
האם מרשם הזוגיות הוא מרשם פומבי? החוק קובע המרשם לא יהיה פתוח לעיון הציבור. רשאים לעיין בפנקס זה רק שר הפנים, בית הדין הדתי, רושם נישואין או בעל תפקיד. כל אדם רשאי לקבל ידיעה בנוגע לרישום לגביו במרשם הזוגיות וכן העתק או תמצית מן הרישום.
התרת ברית הזוגיות: ניתן להגיש בקשה למחוק את קיומה של הברית במרשם. הרישום יימחק אוטומטית כאשר תתקבל הודעה לפיה בני הזוג אכן נישאו. במידה ורק בן זוג אחד מעוניין בהתרת ברית הזוגיות אזי הוא רשאי להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט. במידה ואכן הוגשה בקשה ליישוב סכסוך בית המשפט יתיר את ברית הזוגיות באחד מן המקרים
הבאים:
כאשר בני הזוג הגיעו להסדר מכוח הסכמה משותפת.
בני הזוג לא הגיעו להסכם ביניהם תוך 6 חודשים מיום שהוגשה הבקשה ליישוב סכסוך ואחד מבני הזוג הודיע לבית המשפט כי הוא מעוניין בהתרת ברית הזוגיות. בית המשפט יוכל בינתיים לעכב את ההליכים הקשורים להסדר הממוני וכן את ההליכים הקשורים לאפוטרופסות ולהחזקת הילדים.
כאשר חלפה שנה מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך ולא היה ניתן לאתר את בן הזוג ולהמציא לו את הבקשה.
בית המשפט יהיה רשאי להתיר את ברית הזוגיות גם כאשר מתקיימים אחד מן התנאים הבאים:
ברית הזוגיות נעשתה למראית עין;
כאשר הרישום במרשם הזוגיות נעשה על סמך מידע כוזב או שגוי
כאשר אחד מבני הזוג לקה בנפשו ומחמת כך אינו מסוגל לתת את הסכמתו.
כאשר בן הזוג של המבקש נישא לאחר או נרשם כבן זוגו של אחר במרשם הזוגיות או במרשם דומה המתנהל על פי דין במדינה אחרת.
ערעור: מי שהגיש בקשה לרישום וכן מי שרשום או נמחק מן המרשם רשאי לערער על החלטת הרשם. גם אדם שהגיש התנגדות לרישום רשאי לערער על החלטת הרשם.
מעמדו של המרשם: דין הרשומים במרשם הזוגיות כדין נשואים. כלומר החובות של בני הזוג כלפי המדינה וזה כלפי זה אמור להיות זהה לזה של נשואים. ואמנם החוק סותר את עצמו ובהמשך גורע מזכויותיהם של "בני זוג" וקובע כי לא יחולו עליהם ההוראות לפי חוק האזרחות, חוק השבות וחוק הכניסה לישראל החלים על בני זוג נשואים. בנוסף, בני הזוג הרשומים במרשם הזוגיות יוכלו לאמץ ילדים ויוכלו ליהנות מן זכות להתעבר באמצעות אם פונדקאית רק לאחר 18 חודשים מיום שנרשמו במרשם הזוגיות ולא מידית ככל זוג נשוי .
הסדרת של ענייני הרכוש באמצעות חוק יחסי ממון: הוראות חוק יחסי ממון יחולו גם על בני זוג הרשומים במרשם הזוגיות. הסכם ממון בין זוג שנרשם במרשם הזוגיות יכול שיאומת גם בפני רשם הזוגיות.
לסיכום, חוק ברית הזוגיות הוא חוק בעייתי מבחינות רבות. מבחינה אזרחית מדובר בפתרון מפוקפק. החוק יוצר מסלול מיוחד לחסרי דת שמעמדם אינו "מזהיר" ממילא. החוק יוצר להם מעמד נפרד ונמנע מהשימוש במילה נישואים אזרחיים. המסלול אינו שוויוני ומעמיד דרישות בירוקרטיות לא מעטות. המסלול אינו שוויוני. ראינו כי עדיין גם עם הסדרת הרישום לא נהנים בני זוג רשומים מכל הזכויות. ההסדר הקבוע בחוק היה אמור להקל בני זוג חסרי דת החפצים להינשא, ועדיין נראה שיותר קל פשוט להתחתן בקפריסין. עם כל המגרעות הלא מעטות של החוק, הרי שהוא עדיין מהווה פריצת דרך. אין להמעיט בצעד הקטן הזה לכיוון ההכרה העתידית בנישואים אזרחיים. מדובר בשינוי. נקווה שהשינויים הבאים בדרך.
יש לכם שאלות נוספות?
עדכונים שצריך לעשות באתר
נשמח לעזור במה שאפשר!
